שאלות ודעות נפוצות על טיפול

>   "מה אני דפוק?"
     התייעצות עם פסיכולוג אומרת שמשהו לא בסדר איתי

 

כל כך הרבה פעמים אנחנו מתמודדים עם תפיסה שכזו.

זוהי דעה נפוצה ביותר, אפילו אצל מטופלים שכבר נמצאים בטיפול ומחוללים שינוי בחייהם. זוהי דעה מושרשת וקשה להפרכה.

אנחנו המטפלים, כמובן מאמינים בהיפך מזה. אנחנו מאמינים שאדם הנעזר בייעוץ או טיפול הוא זה שלוקח את גורלו בידיו, ביודעו שהייעוץ לא מפקיע מידיו כלום, לא את ההחלטות, לא את ההבנות, ושהמטפל לא מחליט כלום עבורו אלא רק מספק כלים והזדמנויות.

מלאכת השינוי היא על המטופל ביודעו שלא יוכל להתמודד עם הכול לבדו. 

עם כל זאת, נראה שקשה להתמודד עם דעות הנפוצות בחברה שלנו מזה דורות.

נראה שדעות אלה הולכות ומשתנות, אך כנראה יעבור עוד זמן עד שההתייעצות עם מטפל/פסיכולוג, תהפוך למשהו פשוט, שווה לכל נפש, וטבעי.

>   איך מישהו אחר יכול לדעת טוב יותר ממני מה טוב בשבילי, מה מתרחש אצלי?

 

זו שאלה במקומה. אכן מישהו אחר לא יכול לדעת עבורי. הוא יכול לכל היותר לשער השערות, להביע דעות, להציע הצעות. הוא לא יכול לדעת מה קיים בתוכי.

מטפל לא שם עצמו במעמד מתנשא כאילו הוא יודע טוב יותר מהמטופל לגבי עצמו.
המטפל מעמיד את הידע והניסיון שלו לרשות המטופל. הוא מברר יחד עם המטופל על המתרחש בחייו. הוא יועץ, תומך, ואולי אף מנחה.

כל זאת הוא עושה בשירות המטופל, בשותפות איתו, ומתוך בירור רגיש של צרכיו, וקבלת רשותו של המטופל לגבי מידת המעורבות של המטפל בה המטופל מעוניין.

בנוסף, ידוע שלאנשים יש נקודות עיוורון ביחס לעצמם. אילו קשורות לדברים לא מחמיאים שאיננו רוצים לראות על עצמנו, ודווקא מישהו מהצד יכול לראותן. בסיטואציה טיפולית המטפל מפנה את תשומת ליבו של המטופל לנקודות כאלה לכשהן מתגלות, אך בדרך של משוב בונה, אמפטי ורגיש.

אין תחליף לניסיון ומקצועיות.

אלה עומדים לרשותו של המטפל ומאפשרים לו לראות את סוגיותיו של המטופל בפרספקטיבה של ניסיון אנושי רחב יותר.

כל הנאמר כאן יכול להתרחש רק על בסיס אמון.

בין המטפל למטופל צריך להיבנות אמון שכזה, ולהיווצר מרחב בטוח למפגש כן וגלוי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>   אני לא מאמין בדיבורים.
     אני מאמין במעשים.

 

אנחנו כן מאמינים בדיבורים!

לדעתנו – דיבור הוא מעשה.

להגיד משהו שישב לך על הבטן, לפרוק מהלב, או לחילופין – לתת עצה, מילת עידוד, הם רק דוגמאות ספורות לכך שדיבורים הם מעשים משמעותיים ביותר שמשנים את המציאות.

בכלל – אנחנו יצורים מדברים. זה הייחוד שלנו.

מילים מעניקות משמעות למעשינו, או נוטלות אותה מהן. מעשינו נובעים פעמים לא מעטות מתוך דיבור, או בעקבות דיבור. כמו שבניין העומד להיבנות, מוצר תעשייתי העומד להיות מיוצר, דורש תכנון, ולפעמים פיתוח מוקדם – וזה שלב של דיבורים.

כך שינוי משמעותי בחייו של אדם דורש ליבון, התכוננות פנימית, בירור מעמיק של כוחות, כוונות ורצונות- אלה משמשים תשתית לשינוי ומהווים הבטחה לכך שהשינוי ייעשה ברצינות, לא כגחמה, ויחזיק מעמד לאורך זמן.

אנחנו מכירים בכך שדיבור גם יכול לעשות את ההיפך. התפלספות, וכחנות, דיבור מסביב לנקודה, התחכמויות, ניתוח-יתר, כל אלה יכולים להתרחש, ומהם אכן רצוי להתרחק כיוון שאלה דיבורים המרחיקים אותנו מעשייה ואינם מסייעים לשנות את המציאות.

ועלינו המטפלים לכוון לדיבור קונסטרוקטיבי המחולל שינוי.

 

 

 

>   איך יכול להיות שמישהו שלוקח ממני כסף כדי לדבר איתי באמת מתעניין בי ואיכפת לו ממני?

 

זה באמת נראה על פניו כסתירה. מי שמתעניין בנו באמת הוא מי שקרוב אלינו: מישהו מהמשפחה או חבר שלנו.

יחסי חברות אמיתיים ונתינת שירות בתשלום אינם אותו הדבר.

בטיפול, התעניינותינו במטופלים שלנו אכן לא נובעת מכך שהם חברים שלנו או מועמדים להיות כאלה. 

בחרנו במקצוע הזה כי אנשים מעניינים אותנו, כי להיות שם בשביל אחרים מעניק משמעות עמוקה לחיים שלנו. אנחנו מתעניינים ואיכפתיים כי מי שנותן בנו אמון ונפתח בפנינו לצרכי עזרה ראוי ליחס הכי רציני, איכפתי ומכבד.

אנחנו לוקחים על אחריותנו להיות דמויות משפיעות, מסייעות לשיפור חייהם של אחרים – ומי שלוקח עליו אחריות כבדה שכזו - איכפת לו! 

ומעל לכל – כשנוצר הקשר עם המטופל – זהו קשר. קשר הוא קשר הוא קשר.

כשמכירים אדם לעומק מתחילים לפתח כלפיו אכפתיות אישית, אמיתית.

 

 

>   אין לי כוח שיחפרו לי, יתחילו לנבור בסיפורי ילדות ויחפשו איך אבא ואמא גרמו לצרות בחיים שלי...

 

זו דעה ש"יושבת" על הידוע בציבור לגבי טיפול פסיכולוגי מסורתי.

בפועל הפסיכולוגיה כיום הרבה יותר מגוונת, ורבת כלים מאשר "לחפש בעבר".

למען האמת - הטיפול שאנחנו מאמינים בו מתחיל בהווה, עוסק בהווה, מנסה לשנות את ההווה כדי להשפיע על העתיד.

ההליכה להיכרות עם עברו של המטופל מתרחשת רק כשצריך זאת כדי להתחקות אחר דפוסי התייחסות בסיסיים של אדם לעצמו או לסובבים אותו – שמקורם בעבר, ולכן ניתנים לשינוי מהיר יותר אם מפענחים איך הם נוצרו.

 

 

 

 

>   אני לא מאמין שאנשים בכלל יכולים להשתנות

 

פה אנחנו נוגעים ממש בלב העניין. שאלה נכבדת ביותר. ננסה לענות עליה בכובד ראש ובלי להתפלסף יותר מדי...

נגיד כך - אנשים משתנים, ולא משתנים. שני הדברים נכונים.

מה לא משתנה?

התכונות הבסיסיות של האדם, אלה הנמצאות בליבת האישיות שלו (שלא תמיד כל כך קל לאפיין אותן) שהן  המזג הבסיסי של האדם, היותו פעלתן, או שקט, חם מזג ונוח לכעוס, או רגוע ושלו. האינטליגנציה שלו, נטיות בסיסיות כגון נטיה לעולם המעשה או לעולם הרוח, ועוד.

תכונות אלה, מן הסתם, מאפיינות אדם ומלוות אותו לאורך כל חייו, אם כי גם בהן עצמן יש שינויים להגברה או החלשה למשל.

מה כן משתנה?

דווקא הדברים שקשורים לחיי היום יום - התנהגויות, דפוסי פעולה, מיומנויות שונות כולל חברתיות, בינאישיות תפיסות על עצמנו ועל אחרים ועוד.

ומה שחשוב לענייננו - אלה הדברים הקובעים במידה רבה את גורלנו, את תגובתנו לסביבה ואת זו של הסביבה אלינו, ואלה קובעים במידה לא מבוטלת את זהותנו!

הדברים האלו שכן ברי שינוי הם המקור לאושר או לסבל שלנו.

מעל הכל - הם ניתנים לתיקון, לויסות, להפחתה או הגדלה. באמצעות מודעות ותרגול אפשר לחולל בהם שינויים משמעותיים ביותר.

אז זו הבשורה הטובה והיא מבוססת בהחלט גם על ניסיון חיינו וגם על עבודתנו. אנשים משתנים, משנים את דפוסי התנהגותם ואת תפיסותיהם, ובכך את מהלך חייהם ומשפיעים באופן משמעותי על אושרם!

 

>   פסיכולוגיה זה לא מדע, ולא מתמטיקה...

 

נכון. אז...?