אדגים זאת דרך הסיפור הבא:

"כל האחריות על הבית והילדים נופלת עלי" מתלוננת אשה שבאה אלי לטיפול זוגי. "ואני הפכתי לזו שנותנת פקודות. זה מעצים בי צד שאני לא אוהבת בעצמי. מספיק לי שבעבודתי כמנהלת בהייטק אני "המפקדת" אינני רוצה להיות כך גם בבית (נושא לשינוי אישי שלה - לקיחת אחריות-יתר בכל תפקיד בו היא נמצאת) וזה יוצר אוירה גרועה שמרחיקה בינינו"  (נושא לשינוי היחסים - ריחוק ואוירה מתוחה).

בן זוגה מוסיף ואומר שאכן זה מרחיק ביניהם, ושהוא גילה על עצמו שהדפוס שלה מגביר את נטייתו להתרחק מכל הקשור לטיפול בענייני המשפחה.

התברר לו, עם התקדמות הטיפול, כי התייחסות זו נובעת מחוויית ילדותו. 

הוא גדל במשפחה בה הבית התנהל כסוג של משטר צבאי.

רצונותיו שלו לא נלקחו בחשבון. הוא רק היה אמור לציית להנחיות הוריו.

הוא הרגיש שעולמו הפנימי ורצונותיו האותנטיים אינם נחשבים.

הוא חש דיכוי שאפילו לא היה לו סיכוי להתמרד כנגדו.

תגובתו ודרך התמודדותו כילד למציאות זו היתה התנתקות רגשית ותיפקודית.

את דפוס זה הוא העתיק בבגרותו אל המשפחה אותה הוא הקים.

התנתקות רגשית זו גם  הפריעה לו להפוך ל"בוגר אחראי" במשמעות  המלאה של המושג וזאת בכל תחומי חייו ( נושא לשינוי עבור עצמו).

 

וכך התרחש השינוי:

כל אחד מבני הזוג, בתפקידו כ"צופה", חשף עבור זולתו סוגיה אישית שראויה לשינוי אצל בן זוגו שהיא אבן נגף ביחסים ביניהם אך מתקיימת לא רק בזוגיות שלהם.

הגבר, בזוג שלנו, חשף את "דפוס המפקדת" של אשתו.

הוא חשף זאת באמצעות הדפוס הפסיבי שלו, ההתנתקות מכל הנעשה בבית והתנגדותו ל"פקודותיה", וכמובן באמירות ישירות של ביקורת עליה בעניין זה. האשה חשפה אצל בעלה את דפוס הבריחה מהתמודדות, ואת הדפוס ה- לא בוגר שלו, בכך שהעמידה אותו, פעם אחר פעם, בפני העובדה שהוא אינו לוקח אחריות רצינית על טיפול בצרכים של הילדים.

הישות השלישית - הזוגיות, הייתה בעצם הגורם שדחף אותם לטיפול, כיוון שכתוצאה מהדפוסים שלהם, והדינמיקה השלילית שהיא יצרה, נוצרה ביניהם זוגיות מרוחקת, מתוחה ולא מספקת עבור שניהם.

כמו שהיווצרות הבעיה כרוכה בכל שלושת המרכיבים כך גם השינוי שהחל לקרות נתמך על ידי אותם שלושה מרכיבים.

הם בחרו לעצמם "שדה" בו הם החלו את השינוי המיוחל.

הם עשו זאת סביב החלטה לשנות את ניהול שיגרת החיים מול ילדיהם.

הגבר לקח על עצמו אחריות וביצוע של נושאים שבעבר היה פסיבי לגביהם או לכל היותר, ביצע מה שאשתו ביקשה ממנו. למשל - מעקב אחרי התנהלות הילדים אחרי שעות הלימודים בחוגים וכדומה.

האשה נסוגה מ"אחריות-היתר" שלקחה על עצמה עד כה לגבי אותם נושאים שהגבר החל לקחת על עצמו והעבירה אותה לבן זוגה. בכך השאירה מרחב פתוח לבעלה להיכנס אליו. והוא אכן נכנס.

הפעולות שהוא החל ליזום ולבצע עודדו ותמכו בה להמשיך ולקחת צעד אחורה מה שמצידו השאיר לו יותר ויותר מרחב פעולה שעודד אותו להמשיך. (כמובן שכל זה היה כרוך בהתמודדות של כל אחד מהם עם השינוי הפנימי שהיה עליו או עליה לעשות, שינוי שהיה נושא לעבודה בתוך הטיפול)

והרכיב השלישי - היחסים - אילו החלו להניב "ניצנים" של רגעי קירבה שלא היו בעבר, הפחתת מתח ועליה בתחושת השותפות - אשר היוו הוכחה נוספת עבור שני בני הזוג שאכן מתרחש שינוי, והיוו מקור תמיכה ועידוד להמשיך בו. השינוי הזוגי, בירור הדרכים להתקרבות, והתגברות על קשיי עבר זוגיים היו נושא לעבודה בפני עצמם במפגשים הטיפוליים.

 

כך מתקיים לו אותו מעשה שינוי כה מרתק המתרחש בשינוי זוגי. שני אנשים מחוללים שינוי עצמי בחייהם ותומכים-מאתגרים שינוי אצל בן זוגם, תוך רתימת כל שלושת הרכיבים של הזוגיות, למארג המניע את גלגלי השינוי.